פסק-דין בתיק ב"ל 12191-08-12

פתח דבר

1.         בפני ערעורו של מר שבתאי כרמל (להלן - המערער) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 15.7.2012 (להלן - הועדה) שניתנה במסגרת ענף נכות כללית, לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 

2.         הועדה קבעה, בעקבות עררו של המערער, כי נכותו הרפואית המשוקללת של המערער לצורך תביעתו לקצבת נכות כללית עומדת על 59%.

לפני שקבעה את שיעור הנכות הכוללת, קיימה הועדה שתי ישיבות, בתאריכים  22.4.12 ו- 15.7.12, וכן נועצה על-פי דרישתה עם מומחה יועץ בתחום האונקולוגי שחיווה את דעתו באשר לנכותו של המערער בתחום זה בתאריכים 9.5.12 ו-  27.6.12.

טענות המערער

3.         הועדה טעתה בקביעת שיעור הנכות בתחום האונקולוגי, שכן המערער סובל ממחלת הלימפומה, ועל אף שבמועד הבדיקה לא היתה המחלה פעילה. משכך, היה על הועדה לשקול יישומו של פריט ליקוי 1(3) המתאים למצב של רמסיה במחלה, עם או בלי טיפול.

4.         טעתה הועדה משקבעה כי יש לנפות את הנכות שנקבעה בהתייחס לליקוי השמיעה של המערער. משהועדה קבעה כי המערער סובל מירידה בשמיעה באחת האוזניים העולה על 40 דציבל - יש מקום לכלול את הנכות בתחום זה בשקלול הנכויות לצורך קביעת הזכאות לקצבת נכות כללית.

טענות המשיב

5.         קביעת הועדה באשר לרמיסיה מלאה של מחלת הלימפומה מבוססת על ממצאיה של הועדה והמומחה מטעמה, ולפיכך הועדה יישמה את פריט הליקוי המתאים למצבו של המערער.

6.         הועדה פעלה כדין משקבעה כי יש לנפות את הנכות בגין ליקוי השמיעה וזאת משהוראות התקנות לעניין זה הינן ברורות ומחייבות ניפוי של סעיפי ליקוי השמיעה כל אימת שהירידה בשמיעה באחת האוזניים לא עולה על 40 דציבל.

דיון והכרעה

5.         הלכה היא, כי בחינת ממצאים רפואיים ותרגומם לדרגות נכות הינה בסמכות ייחודית של הועדה הרפואית לעררים, לה הידע הרפואי והכלים המקצועיים ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה וקביעתה בדבר דרגת נכות מחייבת את בית הדין, שכן סמכותו של בית הדין במסגרת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים היא אך בשאלה משפטית בלבד. על בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, לבחון האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

6.         בעניין הנכות בתחום האונקולוגי, הפנתה הועדה, במהלך הדיון שערכה ביום 22.4.12, לבדיקה על-ידי מומחה בתחום האונקולוגיה.

בבדיקה שנערכה על-ידי המומחה, ד"ר פטר ראט, ביום 9.5.12, צוין, כי במערער אובחנה מחלת הלימפומה בהתאם לבדיקות שנערכו בשנת 2004, כי טופל בכימותרפיה, נכנס לרמיסיה ומאז נמצא במעקב תקופתי בבית החולים הדסה עין כרם. עוד קבע המומחה באותה בדיקה, כי אין עדות כנראה להישנות המחלה, בדיקת אנדוסקופיה מ- 4/12 נמצאה תקינה ואין עדות להגדלת בלוטות לימפה. בטרם סיכום ביקש המומחה לקבל את תכנית המעקב מהמכון האונקולוגי בבית החולים הדסה עין כרם.

ביום 27.6.12 סיכם ד"ר ראט, לאחר שעיין במכתב היחידה להמטולוגיה מחודש 5/12, כי המערער נמצא ברמיסיה מזה כשמונה שנים, אין עדות להישנות המחלה, והמערער נמצא במעקב פעם בשנה. לפיכך, קבע המומחה כי יש ליישם בעניינו של המערער את פריט הליקוי 2 (ב) מותאם ולקבוע את נכותו ל- 20%.

הועדה , בישיבתה האחרונה ביום 15.7.12, קיבלה את המלצת המומחה בתחום האונקולוגי וקבעה למערער 20% נכות לפי פריט 2(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נפגעי עבודה) בגין לימפומה ברמיסיה ממושכת.

7.         פריט ליקוי 2 עוסק במחלות הדם, פריט משנה (ב) לפריט ליקוי זה קובע 20% נכות בגין " מצב כרוני עם תגובה לא מספקת לטיפול, קיימים סימנים כלליים בינוניים". פריט זה יושם על ידי הועדה, כאמור, על דרך ההתאמה.

            אמנם, כטענת המערער, פריט ליקוי 1 עוסק במפורש במחלות בלוטת הלימפה, אך עיון בסעיפי המשנה בו מצביע על כך כי אין בו פריט ליקוי המתאים באופן מדויק למצבו של המערער, שהוגדר על-ידי המומחים כמצב של רמיסיה ממושכת בת 8 שנים ללא כל סימנים פעילים של הגדלת בלוטות לימפה. גם פריט ליקוי 1(3) שהמערער מבקש כי ייושם בעניינו מתאים למצב של מסוגלות לעבודה חלקית בלבד, בעוד הועדה קובעת כי אין כל סימני מחלה.

8.         בחירת פריט הליקוי המתאים למצבו של המערער בא בגדר מרווח שיקול דעתה של הועדה. במקרה זה, אין סתירה בין הממצאים שמצאה הועדה (אשר כאמור אינם מתאימים באופן מובהק לאף אחד מסעיפי המשנה של פריט הליקוי העוסק במחלת הלימפומה) לבין פריט הליקוי שיושם על-ידה, ולפיכך אין הצדקה להתערבות בית הדין בשאלת פריט הליקוי המתאים.